Island life – simple life

The first few days on the island are complete shock. I was shocked about everything – no roads, 5 people on a motor bike, no plastic straws but so much trash, the stars above my head, the colors of blue – everything. But the thing that shocked me most was the simple lifestyle of the people on the island.

I didn’t visit any resort for the first week, just because I didn’t know there were any. Our little Neverland was still in the begining and I slept in the tent, with dozens of chickens and roosters alarming since 5am, and I couldn’t imagine there were resorts with pools and air conditions on the island.

But it was a good thing, a brilliant thing even, because it helped me to really understand the lifestyle of the island. It helped me understand why most of the resorts don’t have fresh water, why the locals grow so many roosters with such pride, why there is so much trash, and what is Filipino style.

I ate only local food in the market, which is really good, but also very greasy and salty, very simple. Their entertainment is throwing rooster fights, because there is not much to do except for fiestas, disco and karaoke. Most of the resorts don’t have fresh water because they don’t have a well, and lucky for us, we do.

Not all of the locals have running water in their homes, they’re favourite food is fried chicken, and some Filipino man are afraid of baby cats. They love singing, any time of the day, even 4am. They are very friendly and welcoming, and they love rum coke.

The simple life here is all about walking bare foot, eating simply what there is to eat, singing with the locals, going to disco nights with the workers, the kids, their parents, the grandma and the grandpa, and drinking some rum coke in the evening.

את הימים הראשונים שלי על האי ביליתי כשוקיסטית מוחלטת. אני חושבת שהיה לזה הקשר סנטימנטלי אישי בשבילי, אבל באיזשהו מקום כל דבר הכניס אותי לשוק בהתחלה – על האי הקטנטן אין כבישים או מכוניות, 5 אנשים על אופנוע כנסיעה נורמלית, המחסור בקשי פלסטיק לעומת הזבל שיש ברחובות (אין באמת רחובות וכתובות כמובן), שביל החלב הזוהר מעל הראש, כל הגוונים המדהימים של הכחול – בקיצור, כל דבר. אבל מה שבאמת גרם לי לשוק הוא סגנון החיים הפשוט של האנשים המקומיים.

בשבוע הראשון שלי כאן לא ביקרתי באף מסעדה אמיתית ובאף מלון על האי, מהסיבה הפשוטה שלא ידעתי שהם קיימים כאן. נוורלנד שלנו היה עדיין בשלבי הקמה מוקדמים ואני ישנתי באוהל עם סימפונית שעונים מעוררים של תרנגולים ותרנגולות שהתחילה ב5 בבוקר, ולא יכולתי לדמיין שקיימים כאן בתי מלון עם בריכה ומזגן.

אבל האמת היא שאני ממש מבסוטה שחוויתי כאן שבוע כזה בהתחלה, כי רק ככה באמת הצלחתי לחוות ולהבין את הפשטות של החיים המקומיים. הצלחתי להבין למה לרוב המלונות כאן אין מים מתוקים, למה המקומיים מגדלים תרנגולים בכזו גאווה, למה יש כל כך הרבה זבל ומה זו בעצם ההמצאה הזו של ‘זמן פיליפיני’.

אכלתי בעיקר אוכל שמנוני ומלוח ופשוט במסעדות המקומיות, הלכתי לרקוד בדיסקו המקומי שקורה במגרש הכדורסל בכל רביעי ושבת, ולשם מגיעים גם הסבים, גם הילדים, גם העובדים וכולם נהנים ביחד. הלכתי לזייף בקריוקי המקומי אצל השכנים, וגיליתי שהתרנגולות נועדו לקרבות (לא הייתי מסוגלת ללכת לראות אחד בלייב).

לרזורטים אין מים מתוקים במקלחות כי אין להם באר לשאוב ממנה מים, ובעצם לרוב התושבים אין אפילו מים זורמים בבית, אלא הם שואבים מהבאר השכונתית ומתקלחים שם. הם מעדיפים עוף מטוגן, וחלק מהגברים הפיליפינים מפחדים מגורי חתלתולים. הם אוהבים לשיר, כל הזמן, גם ב4 בבוקר, הם שותים בעיקר רום-קולה, והם האנשים הכי מזמינים וחברותיים שיצא לי לפגוש!

המשמעות של החיים הפשוטים כאן על האי היא ללכת יחפים, לאכול מה שיש לאכול, לשיר עם השכנים, לרקוד בדיסקו עם העובדים והילדים, ולמלא את הבטן ברום וקולה בערב.

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out /  Change )

Google photo

You are commenting using your Google account. Log Out /  Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out /  Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out /  Change )

Connecting to %s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.